בבית העגול אנחנו משתדלים ליצור מרחב שמרגיש כמה שיותר משפחתי, חלק מזה בעזרת קבוצות רב־גילאיות (א'-ג', ד'-ו', ז'-ט'). אנחנו רואים שהילדים הם ההשראה הכי טובה אחד לשני: ילד בן שמונה מגלה פתאום כמה אחריות ובגרות יש בו כשהוא עוזר לבת שש; ילד בן שש לומד מהגדולים איך מתנהגים, איך מסתדרים, איך מחכים, איך מתקשרים.
אנחנו מאמינים במגוון. אנחנו חיים אותו.
הרב־גילאיות כוללת גם אותנו המבוגרים. כמו במשפחה, יש פה טווח רחב של גילאים, ניסיון ואופי. כל אחד תורם מהמקום שלו, בלי שכולם צריכים לתרום "אותו דבר". התחושה היא של בית: מקום שבו לכל אחד יש מקום מתוך הכרה במה שכל אחד מביא לשולחן.
כשנותנים לילדים בגילים שונים להיות באמת יחד, קורים דברים יפים. אנחנו רואים מהצד איך כל אחד מוצא את המקום הטבעי שלו בקבוצה, גם בלי שנכוון ונסדר. עם הזמן הם מכירים זה את זה לעומק, רואים את הכוחות של כל ילד, מעריכים את הייחוד שלו.
הילדים אוהבים את עירבוב הגילים
הילדים אוהבים ליצור יחד – גדולים עם קטנים, קטנים עם גדולים. כל אחד תורם לפי יכולתו ולפי האופי שלו. ובסופו של דבר, רב־גילאיות עושה משהו עמוק: היא מרחיבה את הלב. הילדים לומדים לקבל את מי ששונה מהם, להסתדר עם מגוון רחב של אופי וגיל, ולמצוא את המקום שלהם בתוך קבוצה אמיתית.
מרחב כזה מלמד אותם להיות חלק – בלי לאבד את עצמם.