מקודם דף הבית
חזרנו מחגיגות יום העצמאות, ילדים נרגשים עם סיפורים על זיקוקים ולונה פארק והופעות… ודי מהר החלה ההתארגנות לקראת יום העצמאות של הילדים.
למרות הבלבול המקובל היום הזה אינו יום הפוך בו הילדים הם המבוגרים והמבוגרים הם ילדים. זהו יום בו הילדים אחראים על הקיום והניהול של הבית העגול בכל המובנים, כמו שהם מכירים אותו והמבוגרים תומכים ועוזרים להם.
התחלנו במעגלים בשיחות על מהי עצמאות, מהי אחריות, מהו חופש –
איפה אני עצמאית? מה המטלות שלי בבית? מה "מותר" לעשות בכל גיל? מה הייתי רוצה שירשו לי בבית ולא מרשים לי? מה רוצים שאעשה ואני דווקא מעדיפה שלא?
דיברנו על עשייה לא מתוך חובה אלא מתוך נתינה ושמחה – מה יש לי לתת? מה אני יודעת ויכולה ללמד? ועוד.
המשכנו להכנת רשימה בה יש את כל הדברים שצריך כדי שהבית העגול יתקיים – מעגלים, שיעורים, שטיפת כלים, גישורים וכו'.
לאחר מכן הילדים בחרו מה הם רוצים לתת (שיעור, סדנה, פעילות במעגל) ועל מה הם רוצים לקחת אחריות (מסדרים ומנקים, מערכת, הכנת טוסטים וכו').
ביום חמישי בבוקר היה מרגש לפגוש חבורה של ילדים משכימי קום (שתיים אפילו פתחו את השער של העגול!) שהגיעו ב 7:45 לבית העגול.
הם פתחו דלתות וחלונות, הכינו תה, סידרו נעים, תלו את מערכת שעות, הכינו ותלו רשימת אחריות (שנדע למי לפנות כשצריך לצלצל בפעמון או כשיש כלים מלוכלכים בכיור).
לאורך היום היו שיעורים מקסימים, מעגלים ופעילויות שהילדים העבירו, רגעים של משבר (ילד שמוביל מעגל והילדים האחרים מפריעים, ילדה שמעבירה שיעור ולא מקשיבים לה).
היו יוזמות מרגשות כמו סידור המטבח, פתרון סכסוכים ותמיכה מרגשת בילדים בקושי, ילדים שפוגשים בלגן שאחרים השאירו (כי אף מבוגר לא אמר להם לסדר) ומתבאסים שהם צריכים לסדר בעצמם.
ועוד רגעים מקסימים, מורכבים, קשים ובכל מקרה רגעים בהם יש לכל אחד ואחת מהם הרבה מה ללמוד ולהיות גאים.
לנו הצוות היה את האתגר להניח להם להוביל, להתמודד עם קשיים ולהצליח או לא, לנשום עמוק בבלגן שנוצר לעיתים מבלי להתערב.
להתעקש שהם יבקשו עזרה בכל תחום מהילדים שאחראים עליו ולא מאתנו, ללוות אותם באהבה מבלי לפתור להם את הבעיות. אני חושבת שעמדנו בזה, בסך הכל, בכבוד (-;
בסך הכל היה יום מאוד מוצלח ונעים והשיחה עליו עם הילדים תימשך – איך היה להם, מה קשה ומה מוצלח, מה הם יכולים ללמוד, במה הם גאים ומה היו רוצים שיהיה שונה בשנה הבאה.
