פעימות

בחירה אישית היא אחד ממרכיבי היסוד בבית העגול. ילדות.ים בכל הגילאים חופשיים לבחור מה לעשות כמעט בכל רגע (מלבד מעגלי קבוצה בתחילת וסוף יום ותורנות ניקיון וסדר בסוף היום). הם בוחרים לאיזה שיעורים להיכנס ולאיזה לא, עם מי ואיפה לשחק, לאיזה פעילויות להצטרף, מתי לקחת חלק ומתי להתבונן מהצד.

 

אנשים רבים חושבים שחופש הבחירה הזה הוא מעמסה גדולה מדי על ילדות.ים צעירות. אנחנו מאמינות שמה שמתאמנים בו משתפרים בו…

ולא, זה לא קל, אבל זו מיומנות משמעותית מאוד לחיים.

 

הם בוחרים:

לזהות את הרצון האישי ולבחור בו 

(כשאני רוצה להישאר להקשיב לסיפור אבל חברה טובה לוחצת עלי לצאת החוצה),

להבין מה אני יותר רוצה בין שני דברים שמתקיימים באותו זמן 

(שיעור שחשוב לי או משחק עם חברה?)

להרגיש חרטה על מה שבחרתי לעשות (או לא לעשות),

למצוא עניין ומשמעות במרחב בו אף אחד לא אומר לי מה קורה ומה עלי לעשות בכל רגע.

 

כל אחת מהדוגמאות האלה ועוד רבות אחרות הן האתגרים שניצבים בפני ילדי וילדות הבית העגול. אנחנו פוגשים את הילדות והילדים שמתלבטים, שמבקשים עצה במה להחליט, שמתבלבלים, שמשתעממים, מקשיבים להםן ומנסים לעזור להם להבין בעצמם מה נכון להם יותר – מה שבא לי או מה שחשוב לי? מה שאני רוצה או מה שהחברה עושה? הפעילות החד פעמית או השיעור הקבוע?

 

מרכיב מהותי בחופש הבחירה הוא יצירה של מרחב בו אפשר לבחור "לא נכון", וזה גם בסדר. אפשר לבחור לא נכון ואחר כך לתקן. חלק מהותי ביכולת האישית לבחור משהו, הוא ההסכמה שטעויות יקרו, שחרטות ואכזבות הן חלק מהחיים, ואחריהן אפשר לבחור אחרת, מחדש, אולי הפעם בצורה יותר מדויקת או נכונה.