fbpx
דני לסרי, חינוך דיאלוגי
06/12/2016
ט"ו בשבט בבית העגול
12/02/2017

קליטת ילדים חדשים

שלום!

 

שנה חדשה נפתחת ואיתה נפתח גם זמן של קליטה והתמקמות.

הילדים החדשים יתחילו בתהליך למידה של הבית העגול. ואיתם אתם, ההורים. יחד – הורים וצוות, ננסה לבנות עבורם מערכת משלימה: בית (מרובע) ובית עגול, תומכים, מלווים ודואגים לשלומם הטוב. לשם כך מצאנו לנכון להקדים ולכתוב על תהליך הקליטה, לנסות לתת רקע ולהדריך מעט:

בדקתם גנים ובתי ספר, העמקתם חקור בגישות השונות, שקלתם בכובד ראש מה נכון, כדאי, ראוי, עדיף ומשתלם, בסופו של דבר, למרבית השמחה, בחרתם לבוא אלינו לכאן. שילמתם כסף לא מעט, אולי עברתם דירה… ואפילו הסתכנתם בתביעה משפטית. והנה אחרי כל אלו מגיע הרגע בו יוצאים. לדרך.
רגע בו אתם ההורים אמורים לתת בידינו את היקר לכם מכל.
בוטחים ככל האפשר אתם צועדים לקראת תהליך שבסופו תיפרדו מהילד/ה שלכם מידי בוקר.

אל הרגע בו אנו נפרדים מילדינו ומשאירים אותם לענייניהם אנחנו ניגשים לרוב עם רצון ברור: שהילד שלנו ייפרד מאיתנו בשמחה בקלות ואם אפשר במהירות.
קורה לפעמים, ממש בלי שהתכוונו, שהרגע הזה הופך לזמן רווי ציפיות: מהילדים, מהצוות ומעצמנו גם. זהו רגע שיש בו לא פעם מבוכה רבה. ולפעמים נוצרת בו הצטברות לא מעטה של מתח.

מצד אחד אנחנו (צוות והורים) עדיין כמעט זרים ומהצד השני אנו אמורים לשלב כוחות ולהצליח לסייע  לילד/ה להרגיש נינוח ובטוח. עניין מלא רגישות וניואנסים.
ממש כמו במרוץ שליחים אנחנו אמורים להיות מתואמים בנקודת החילוף.

המפתח הראשון שטוב להשתמש בו לשם כך הוא תקשורת – (איך לא?)
כבר בימים הראשונים מומלץ עד כמה שאפשר לדלג בקלילות מעל שלב ה"לא נעים" ופשוט לתקשר באופן ישיר. אנחנו מאוד מזמינים אתכם לפנות אלינו (בלי להסס) לשאול, לבקש, להעיר, להאיר, להזכיר.
לשוחח איתנו גם על דברים שהם כאילו שוליים או קטנים מאוד (הוא לא סובל פירות, הוא מתבייש כששרים לידו).
ספרו לנו כול דבר שיכול לתרום להכרות שלנו עם הילד, כל מידע שיכול להקל עלינו למצוא את דרכי הגישה אליו. אם יש צורך שתפו אותנו גם במה שמתרחש בבית שלכם. אתם מוזמנים להעלות פחדים אם יש, או חששות. שתפו ככול האפשר.

עבור הילדים רגע הכניסה אל הבית, שיש בו כל כך הרבה מהכל, הוא רגע מעבר מורכב. הילדים אשר מטבעם נוטים לזקוף אוזניים פנימיות בעלות רגישות מיוחדת למסרים התת קרקעיים שלנו, המבוגרים, נוטים ברגע הזה יותר מתמיד לתקשר לא עם מה שנאמר, אלא עם מי שאומר.
לדוגמא ולמשל:
אני אומר: "איזה יופי, כיף לך… הלוואי ויכולתי להישאר כאן איתך וכו כו..
ובאותו הרגע אני: אדם מותש, מת לקפה, מאחר לפגישה…  וגם תלוי עד עמקי נשמתי בילד הזה שיסכים לי כבר ללכת.

התעוררתם לבוקר חדש, ארזתם את כל מה שצריך כולל הילד הפרטי שלכם והגעתם לבית העגול.
אה נכון אתם אמורים להרגיש כאן בבית. אז בעצם מה עושים? שותים קפה? ממהרים ללכת? מתיידדים עם אשת הצוות החביבה? מתרחקים מאשת הצוות החביבה? או אולי שוקעים בקריאת ספרים קדחתנית…. ?
מה עושה לכם להרגיש בבית? כנראה שתצטרכו לגלות.

אבל אולי יעזור לכם לדעת שמבחינתנו נוכחותכם מבורכת. אין סיבה שתמהרו ללכת. כי אנחנו מאוד מזמינים אתכם להרגיש שזהו ביתכם. תשתו, תקראו, תשתהו, או תברחו… מה שעושה לכם פשוט מבחינתנו הוא מבורך.
ואם חלילה מה שנוח לכם ממש מפריע לנו אנחנו מבטיחים מיד להגיד.
יש חשיבות ליכולת שלכם לאתר מה מרגיש לכם פשוט קל ונוח עבורכם, יש משמעות רבה לנכונות שלכם ולהסכמה ללכת על זה בלי להסס. ונגיד הצלחתם. זה טוב ומעולה אבל יש עוד..
כי בשלב הבא אחרי שאתם כבר ממש מרגישים נינוחים,
אתם צריכם לאפשר לילד שלכם לעשות את דרכו פנימה וזה מחייב אתכם לקחת צעד אחורה. מין איזון שכזה:
(קבלו סדנת זן על הדרך: תרגלו נוכחות מלאה ואפשור מלא באותו זמן)
לבוא קדימה ולקחת צעד אחורה באותה השעה. לתת לילד שלכם להוביל את עצמו (דגש על את עצמו ולא נגיד… אתכם). לתת לו להבשיל בזמנו לפרידה ומצד שני לא להפוך את כל העניין למשהו שנמצא בתחום האחריות שלו וגדול למידותיו.
למה הכוונה?
לפעמים הורים אומרים לנו בייאוש – "הילד לא משחרר אותי". זה באמת מצער.
כנראה שזה גם לעולם לא יקרה. כי בעצם שחרורכם לא מופקד בידיו.
אתם אלו שמחליטים קובעים ומובילים את המהלך כולו. ככה זה כשהופכים למבוגר אחראי. ככל שתצליחו להיות נאמנים לעצמכם כן יקטן הבלבול. אל תחכו לאישור מהילדים כדי ללכת להפך, תנו להם אתם את האישור
שלו הם כל כך זקוקים.

אז מה עושים?
קודם כול מרגישים בבית ומתרווחים. יש זמן.
אחר כך זזים קצת הצידה במטרה להקשיב…  הכנו לכבודכם בחצר כמה פינות ישיבה מוצלות ותוכלו להעביר שם את זמנכם אם יהיה צורך בכך.
הילד יצעד צעדים ראשונים פנימה אל המרכז, לוו אותו והניחו לו על פי רצונו.
ואתם עם יד על הדופק להרגיש ולדעת מתי הזמן…. ובסוף כשמגיע הזמן בדיוק נפרדים.
נפרדים איך שטוב ונעים: בכול מיני צורות ובכול מני דרכים, עם טקס – בלי טקס, עם חיבוק – בלי חיבוק, ליד השער ליד הברז…. עם בובה, עם חבר, עם תרנגולת… בכל צורה או אופן שעושים פשטות.
טוב לבוא מוקדם בשעה שאנשי הצוות פנויים לקליטת ילדים, קשה יותר להשתלב כשאנחנו כבר בתוך הפעילויות של היום. טוב לבוא אל המוכר.

אם הילד אוהב סיפורים לשבת ליד הספרייה ואם חצר אז חצר. בימים הראשונים התמצאות בבית הגדול היא חשובה. טוב  לסייר עם הילדים ולציין נקודות משמעותיות כמו הסלסילה, מתלה התיקים בית הצעירים, בתי שימוש וכו ….. וגם להרחיב ולשוחח בבית שלכם על הצוות, הילדים, הבית עצמו, השיעורים.

ומעבר לכול העצות הטובות.
כמו שאמר רבנו  דודו אהרון, "הכול זה מלמעלה"

שנה טובה … (אינשאללה).
מאיתנו – קרן וסיגול, אמהות לילדים שלא נפרדו בקלות… באמת.

ושכחנו… את הפרטים הטכניים –

  • ארוחת בוקר – אתם מביאים. בהתחלה כדאי להביא יותר ממה שאתם חושבים שצריך, וגם מגוון של דברים – גם כריך וגם פרי, גם משהו לבוקר וגם משהו להמשך היום, גם יוגורט וגם… עד שתגלו ביחד מה עושה חשק בבוקר ואחר כך לא טעים, מה טעים אך לא משביע, ומה בכלל הילד שלכם ראה אצל אחרים ורוצה גם.
  • מבחינתנו אין איסורים על מה מותר ומה אסור להביא לארוחת הבוקר, מה שמהווה כר נרחב לסקרנות, נדיבות, שיתופים, למידה של דברים חדשים ולעיתים גם קנאה במה שיש לילד שלידי… בהחלט התמודדות מעניינת גם לילדים וגם לכם, ההורים.
  • בקבוק מים – יש מתקן מים קרים בבית העגול שאפשר למלא ממנו. מומלץ לדאוג לבקבוק פרטי לכל ילד עוד לפני מגפת השעלת/חזרת הבאה.
  • בימי ראשון (החל משבוע הבא) אנחנו מכינים ביחד פיתות בבוקר ואוכלים ארוחת בוקר משותפת. יחד עם זאת גם ליום זה מומלץ להביא משהו נוסף להמשך היום.
  • לילדים הצעירים ביותר, מקבוצת הזרעים, יש סלסילות. הסלסילות נועדו לבגדי החלפה (חשוב ביותר), משחקים מהבית, מציאות מהחצר וכו'. אנא בדקו אותם לפחות פעם בשבוע לראות אם יש בהן כל מה שצריך, ולהוציא מהן את מה שלא צריך (תפוח משבוע שעבר, כריך מלפני שבועיים).
  • מלבד הסלסילות יש לכל ילד מגירת ציורים בבית החטיבה הצעירה. גם את המגירות יש לרוקן אחת לכמה שבועות.
  • סוף היום – בסוף היום אנחנו מבקשות לדייק ולהגיע בזמן, ולמרות הרצון עוד קצת להישאר-להיפגש-לשחק, לאסוף את חפצי ילדיכם ולהיפרד. ילדי הצהרון מחכים בקוצר רוח לארוחת צהריים שאינה מתחילה עד שהבית מתרוקן.

שאלות, בקשות, תפילות וברכות – יתקבלו בשמחה!
קרן וסיגול.