fbpx
מכתבים לאתר "מושבה חופשית"
20/02/2009
על למידה, 9/11
29/09/2011

יום העצמאות שלנו

לכבוד יום העצמאות בחרנו לעשות לנו, בבית העגול יום עצמאות משלנו, יום בו הילדים ינהלו ויפעילו את הבית העגול.
כל ילד, או מספר ילדים, בחרו תחום עליו הם אחראים. על דעת עצמם הם גם הוסיפו תפקידים כמו – 'פותר סכסוכים', 'מטפל בפציעות', 'אומר השעה' ו'הקורא לכולם'.
אנחנו מצידנו ניסינו לאפשר להם להיות באחריות מלאה ולהתערב מעט עד כמה שאפשר.
מכתב זה נשלח להורים בסיכומו של היום.

וואו.

מבחינתנו היום הזה היה שיא מרגש בו פגשנו את הילדים בכל גדילתם ועוצמתם. וגם את עצמנו – שיעור מדהים לכולנו. וגם – פשוט נהנו נורא. כולם.

הילדים הגיעו בבוקר בהתרגשות גדולה. ומיד פצחו בהתלהבות במילוי התפקידים שלקחו על עצמם: אלי יושבת וחותכת פלסטלינה לפינת היצירה שלה, לא מסכימה לקבל עזרה אפילו שכשכבר כואבת לה קצת היד, אליה לשה ולשה ולשה את הבצק במסירות והתמדה וחבורת ילדים שלמה (גאיה מ, לאור, אמירי ואמיל שנרשמו מראש ועוד שישה שרק באו ללוות) מתארגנת ללכת למכולת. עוד לפני שהספקתי לדבר איתם, הם, נלהבים מהמשימה שעומדת בפניהם – יצאו לדרך. בלי הכסף.
אופס, רגע של התלבטות שלנו – לעצור אותם ולתת להם את הכסף או לראות מה יקרה? בחרנו באפשרות השנייה.
רק אחרי שהגיעו למכולת ובחרו עיתון הם שמו לב לפרט השולי ואוריין חוזר עם השאלה "למה לא נתת לנו כסף?" ובכן, לא ביקשתם כסף….
אחרי חמש דקות נוספות הם חוזרים עם העיתון מתנופף בידיו של אוריין ועם הבשורה המדהימה שזה לא עיתון אחד, זה המון עיתונים! (חדשות, ספורט, ממון, 24 שעות ועוד ועוד עיתונים…).

הלוואי שהייתם יכולים לראות ממש את כל פרטי היום הזה, שתרגישו גם אתם את ההתלהבות, את הסיפוק וההנאה שלהם מהאחריות ומההצלחה שלהם, לראות אותם מגלים איך בעצם דברים מתנהלים (מה צריך לארוחת בוקר? אה, תה. אבל אנחנו לא יודעים איך עושים תה!) את התמיכה שלהם אחד בשני ואת כל הרגעים המצחיקים והקסומים…

יש את אלה שיודעים את כל הפרטים, ושמים לב בדיוק מה דופק כמו שעון ומה לא, ויש את אלה ששוכחים במה בכלל מדובר ויש אותנו שמתנדנדות בין להניח להם לגמרי (גם אם החלות ישרפו, גם אם לא תהיה קבלת שבת) לבין לרמוז או להזכיר מתי שצריך כדי שבסופו של דבר החוויה שלהם תהיה חוויה של הצלחה והגשמה.

יש רגעים בהם פשוט צריך רק להתבונן – איך מיה פלג ואוריין מנקים אחרי ארוחת בוקר. שלושה אנשים. יודעים בדיוק מה צריך, לא מתלוננים על הג'יפה, על הכלים, עושים את מלאכתם בהתלהבות פשוטה.

איך שילה פותח את מעגל הבוקר "שלום, בוקר טוב, היום יום חמישי. שכחתי, מה אומרים עכשיו?! אה, יום חמישי שמח! לא זה ביום הולדת…."
איך אוריין בתוך כל ההמולה של תחילת המעגל מתבונן מסביב היטב היטב, מתוך שקט פנימי, ובוחר את אדם לצלצל, כי הוא יושב הכי בשקט.
איך שילה ואוריין מנהלים מעגל שלם כמעט בלי עזרה מאיתנו (ואפילו עם כמה הפרעות של קרן ושלי, שפשוט לא יכולנו להיתאפק…).

את צלחת הפירות והירקות המרהיבה שהכינו אליה אמיל ומיה, וגם ניקו אחר כך. מיה – רגע אל תתחילו לאכול, קודם תראו כמה יפה סידרנו! ואל תיתחזרו!
את אלי בשולחן פלסטלינה מנצחת על היצירה, עוזרת לכולם בכל כך הרבה סבלנות, תומכת ומסבירה "הכנתי פה דף עם דוגמאות אבל כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני מלמדת חופשי".

איך פלג יהלי וגאיה ע. מתמודדים עם המשימה לחלק את הבצק ל 14 כדורים שווים. (ואני מנסה לתת להם עצות עד שקרן מזכירה לי שזה לא היום שלי ושאעזוב אותם בשקט…)
איך אדם שבמסגרת התפקידים המיוחדים שהילדים הוסיפו, לקח על עצמו את התפקיד לקרוא לכולם (ארוחת בוקר! פירות! מעגל!) ושאר הילדים מקפידים לבקש ממנו לקרוא לכולם כל פעם שצריך).

איך מיה חובשת את אמירי.
איך שילה ומיה עוזבים הכל והולכים לעשות גישור (תפקיד מיוחד – פתרון סכסוכים) בכל פעם שצריך ופותרים כל סכסוך בקלות.
איך אמירי מספר לי בגאווה שהוא ולאור אפילו פתרו סיכסוך לבד!

איך שיין מתנדב לעזור לפלג לכתוב שמות לחלות (אני אלוף בלכתוב!)
איך כולם ממהרים לעזור לסדר את הבית כשמסתבר להם שאם לא יעזרו לא נספיק לעשות קבלת שישי.

איך אוריין משכיב את כולם לישון בתחילת קבלת השישי (טכס קבוע שלנו) ושילה שאמור להעיר אותם שוכח… אז כולם פשוט מחכים…
איך כולם מציינים שאליה הכינה את הבצק הכי טעים ומבקשים שתכין כל שבוע.

ואיך הם כולם, פונים אלינו שוב ושוב בשאלות יומיומיות- על מתי ואיפה ואיך ונזכרים (או מוזכרים על ידינו) שאנחנו בכלל לא אחראיות ושידברו עם הילדים האחרים. ואיך לאט לאט הם מפנימים את העובדה שיש להם אחד את השני ומוצאים פתרונות לכל עניין (כמעט).

ואיך בסופה של קבלת שישי, שחלקה הגדול הוא מהומה חיננית, הם מצהירים חד משמעית שהם רוצים עוד ימים כאלה!

כל כך משמח היה לראות איך הם מוצאים כל אחד את מקומו – מי שבחר לקחת עוד ועוד תפקידים ומי שהתמקד בדבר אחד ומי שהמציא לעצמו תפקיד שגזור בדיוק בשבילו.
איך הם יודעים, כל אחד מהם, את מידת האחריות שמתאימה לו בדיוק, איך הם מכירים את הטוב של עצמם, בוחרים כל אחד את הצורה הכי מרחיבה ונעימה לו לבטא את עצמו בפורמט הלא מוכר הזה.

אז זהו, יכולה להשתפך עוד ועוד על היום הזה אז אעצור עכשיו.

מקווה שנוכל להעלות בקרוב קטעים מהווידאו שצילמנו (כמובן שברגעים היפים ביותר שכחנו לצלם).

באיחולי עצמאות מרוממת נפש לכולנו –

להתראות!

סיגול