על המחנך להיות קודם כל מה שהוא. עליו ללכת בדרכו הוא, בדרך המתאימה לו ביותר. אם הוא רוצה להכיר את הילדים, הוא חייב להכיר קודם כול את עצמו
יאנוש קורצ'אק
הרצון לפגוש את הילדים מתוך נוכחות חיה, מלאה ובהירה שלנו המבוגרים מחייב אותנו לבחירה עמוקה במלאכת החינוך. לעשייה שלנו בתוך היום-יום יש משקל והשפעה.
נוכחות המבוגרים בבית העגול לא באה לשרת את רצונם של הילדים, "לקדם" אותם או לתת שירות להורים. בבית העגול המבוגרים פשוט יוצרים את חייהם. נוכחות זו מאפשרת מפגש שלנו עם הילדים מקרוב ובגובה העיניים, והיא מהותית לסוג הדיאלוג שאנו מעוניינים ליצור בין ילד למבוגר: המבוגר אינו רק פונקציה, כי אם כתובת ברורה ומעוררת השראה. לא מתוך מעמדו, לא מתוך ידע זה או אחר שהוא נושא עימו, אלא מעצם היותו אדם יוצר, בוחר ונהנה, בעל טעם ברור להיותו.
מכאן נרקמת הדדיות מופלאה: פעם חוברים המבוגרים לעולם הילדים, משתופפים יחד איתם בהנאה גדולה לטבול ידיים בבוץ, לעיין בספרים, לחקור את עולם החרקים, להשתולל; ופעם חוברים הילדים אלינו המבוגרים, מצטרפים לעשיות השונות שמרתקות וממלאות אותנו חדווה.
הבית הופך למקום מלא השראה ושמחת חיים, שמתרחשת בו יצירה מתמדת. הילדים אינם מבודדים בעולמם, כי אם נוטלים חלק מהותי בהתרחשות הכוללת של הבית. המפגש עם המבוגרים מעורר אותם להבין את סדרי העדיפויות שמתוכם מתנהל וצומח היום-יום של הבית, של החיים. הבית הוא שלהם מתוך החופש לחיות בו את רצונם. בד בבד עם החופש ניתנת בידם אחריות, ודרכה הם לומדים להבין את תוצאות מעשיהם בראי הבית כולו.
